הלוחש לדרורים
מפגש אקראי
.זה היה מוקדם בבוקר, יום שלישי, באמצע תל אביב
.ישבתי מקדימה באוטו, יחד עם חבר טוב שלי- פרצופו היה עמוק בתוך ערימת דפים שהתכוונו לעבור עליהם לקראת פרוייקט חדש
.עוד לא לגמרי התעוררתי, והעיינים שלי התחילו לשוטט לרחוב שבחוץ
.ליד חומת אבנים מלאה בצמחים מטפסים עמד גבר די גדול וגבוה עם ידיים משולבות
.היה נראה שהוא מביט גבוה לשמיים , טרוד במחשבותיו, כמו כולנו
.פתאום, היה נדמה לי שעברתי ליקום מקביל- מספר ציפורי דרור החלו לרחף סביב ראשו, כשכמה מהן נוחתות על כתפיו ועל ראשו
.נשענתי קדימה, לא הייתי בטוח מה אני רואה
הוא היטה את ראשו אחורה ופתח את פיו, הציפור שעל ראשו התקרבה בזהירות, חוצה את מצחו, ומגיעה עד אפו. היא נשענה קדימה ולקחה פירור מתוך פיו. כשהיא סיימה היא התעופפה, מפנה את מקומה לציפור הבאה שתבוא ותיקח מנה
.הרחוב התל אביבי המה כהרגלו סביב, עם אנשים ממהרים, טלפונים בידיים ומבטים כלפי המסך או הקרקע
.נראה שאף אחד לא שם לב שמתרחש פה משהו יוצא דופן
.יצא לי לראות יונים מתקרבים לבני אדם, אפילו נוחתים על ידיהם כדי לאכול- אבל אף פעם לא ראיתי דרורים מתקרבים כל כך, אפילו לא קצת
.היה נראה שלדרורים ולאיש הענק הזה יש מערכת יחסים מיוחדת, אינטימית, כמו של חברים וותיקים
.כל הדבר הזה בילבל אותי מאוד. הצבעתי על האיש ושאלתי את החבר שלי אם הוא רואה את זה גם
.אה כן, זה אדי" הוא אמר וחזר לדפים"
."זה מה שהוא עושה"
.היה בזה משהו כל כך מוזר מרגש. האיש הגדול והחזק הזה עם להקה של ציפורים קטנטנות המרחפות סביבו ונוחתות על פרצופו, והוא מאכיל אותן בעדינות
.אני לא עיתונאי, אבל הרגשתי שאני ממש רוצה לשמוע את הסיפור של האיש הזה
.אני גם לא אדם שפשוט ניגש לאנשים זרים ומתחיל לדבר איתם, כל שכן אנשים שנראה שמתקשרים עם הטבע והסביבה במימד אחר לגמרי
.אבל זה היה כל כך יפהפה, שידעתי שאני חייב לצלם את זה, איכשהו
.הצגתי את עצמי, והוא החזיר חיוך ענק. דיברנו קצת, ושאלתי אותו אם אני יכול לחזור מתישהו לצלם אותו ואת הציפורים
"הוא אמר לי "בטח, תבוא מוקדם בבוקר לפני שאני מתחיל לעבוד, הן בדרך כלל יוצאות בשעות האלה
.הוא המשיך לעמוד במקומו ולא יכולתי שלא לשים לב שכל אדם שחלף על פניו וזיהה אותו חייך אליו או לעצמו
.כשבוע לאחר מכן חזרתי, הפעם עם מצלמת הפילם פנטקס שלי. כל סרט של פילם יכול להכיל רק 10 תמונות, אז ידעתי שאצטרך לתזמן את הצילום בצורה מדוייקת
.אדי ממש שמח לראות אותי. הוא הצביע אל חוטי החשמל שמעלינו שם ישבו כבר כמה דרורים, נהנים מקרני השמש הראשונות של הבוקר
.התחלנו לדבר, שאלתי אותו איך זה שהן לא מפחדות ממנו, איך כל מה שראיתי יכול להתקיים בכלל
.הוא סיפר לי שהוא הגיע לארץ לפני הרבה שנים כתייר, התאהב בה והחליט להשאר. לא היה לו כסף או מקום להיות כך שהוא נהיה בעצם מחוסר בית
.הוא ישן ברחובות ועבד בשוק הכרמל- בפינוי כמויות הזבל העצומות שנערמו בסוף היום יחד עם עוד כמה אנשים
.הוא התקשה להשיג עבודה אחרת כי לא הייתה לו כתובת קבועה, ותמיד ביקשו כתובת בטפסי הרישום
.בזמן שהוא התגורר ברחוב הוא האכיל את כל החיות שמצא סביבו במעט האוכל שהיה לו- ציפורים, חתולים, חולדות, כל מי שהיה רעב
.הוא פשוט אהב את כולם, וחלק איתם מה שיכל. עם הזמן היה דרור מסוים שהיה מגיע לאכול, והיה מתקרב כל פעם עוד קצת
.אחרי זמן מה, חברו לעבודה של אדי נידב את כתובתו, כדי לעזור לו להשיג עבודה יותר טובה. ואכן אדי הצליח למצוא עבודות יותר יציבות עם הכנסה טובה יותר שאפשרו לו לשכור חדר
.הוא והדרור נהיו חברים טובים, והדרור היה בא לאכול ולבקר אצלו לעיתים קרובות במשך שש השנים הבאות
.לפתע, אדי הפסיק לדבר- הוא לקח כמה צעדים אחורה ומעך עוגייה בידו. הוא הכניס את הפירורים לפיו ונעמד בלי לזוז
.שלושה דרורים קטנים התעופפו מחוטי החשמל, עשו סיבוב קטן סביבו ונחתו- אחד על כל כתף ואחד על ראשו
.אדי הטה את ראשו לאחור באיטיות, הציפור שעל ראשו לקחה כמה צעדים קטנים לאורך פרצופו, הכניסה את מקורה לפיו וליקטה את פירורי העוגייה מלשונו
.הם התעופפו שוב סביבו, והחליפו מקומות
.הם ביצעו את ריקוד התעופה הזה עוד מספר פעמים, בזמן שניסיתי להתקרב צעד אחרי צעד, מנסה לתעד את החוויה הנדירה הזו בלי להפחיד אותן
.כשסיימו הן עפו והתיישבו מעלינו על חוטי החשמל
שמות לציפורים
אתה נותן להן שמות?" שאלתי"
.אדי נאנח, הפנים שלו הרצינו- זו הייתה הפעם הראשונה שהחיוך הענק שלו נעלם והתחלף במשהו קודר הרבה יותר
"לא, זה נהיה יותר מדי קשה כש.....אתה יודע..."
.הוא סיפר שבמשך שש שנים הדרור המקורי היה חוזר אליו ומבקר, עד שיום אחד הוא הגיע ואדי ידע מיד שמשהו לא בסדר
"הוא הלך ועף בצורה מוזרה, מקוטעת כזאת. הבנתי שהוא בא כדי להפרד"
.הוא הסתכל על הציפורים מעלינו
."האכלתי אותו כרגיל והוא קפץ ממני לרצפה והלך לאנשהו. מצאתי אותו מאוחר יותר, לא רחוק מכאן"
.הציפורים חגו שוב באוויר. אדי הצביע על ערוגה קטנה ליד הכביש
."קברתי אותו שם"
.חזרתי שוב כמה ימים אחר כך
.הדרורים חזרו גם כן, והפעם התווספו אליהם כמה יונים
.היונים לא ממש התקרבו אל אדי, אלא אכלו פירורים מהרצפה שמצאו,לא מעוניינים בחברים חדשים. הדרורים חגו סביב ראשו
."אתה יודע, פעם חשבתי שהן רק יכירו אותי כשאני עומד כאן, אבל כשאני מגיע- הן מזהות אותי ובאות אליי מסוף הרחוב"
.נראה שהדרורים לא ממהרים הפעם לאכול. הן פשוט ישבו עליו, ונחו קצת בזמן שדיברנו
."אני חושב שחלק מהם הילדים של הדרור המקורי, אבל אי אפשר לדעת באמת"
.היה נדמה לי שאחד הדרורים ממש מקשיב למה שהוא אומר, הוא הסתכל עליו כל העת
."חושבים שדרורים הן ציפורים טיפשות, בכלל לא. הן מתקשרות ביניהן, ככה הן יודעות שאני בסדר"
לפעמים לפני העבודה אני מתאמן באיגרוף" הוא אמר- מניף את ידיו בצורה אגרסיבית ומדוייקת, מדמה רצף"
.של מכות לאויב בלתי נראה
."אבל הן ממשיכות לעוף סביבי ולנחות עליי בזמן שאני עושה את זה, אני מפחד לפגוע בהן בטעות- אבל הן פשוט לא מפחדות ממני"
.הוא משך בכתפיו
.המשכתי לצלם, ניסיתי להבין איך הוא יודע מתי הן מגיעות לנחיתה ואיפה לעמוד כדי שזה יקרה
.הוא לקח כמה צעדים הצידה, נעמד באמצע הכביש והצמיד את ידיו אחת לשנייה- היה נראה שהוא נהפך באחת לעץ
,הציפורים חגו, נחתו ואכלו
.וכעבור מספר רגעים, הן נעלמו
.אדי שפשף את ידיו מהפירורים
."כל החיות האלה נולדו, אתה מבין? מגיע להן לחיות"
אודות השימוש בפילם
כשהייתי בשלב תכנון פרוייקט הצילום של אדי והציפורים התלבטתי אם להביא מצלמה דיגיטאלית כגיבוי, הרי יהיה קשה לתפוס את הציפורים במעופם,
.ויש כמות די מוגבלת של תמונות שאוכל לצלם
.היה סיכון אמיתי מבחינתי שאחזור ללא כלום
.אבל החלטתי שמה שראיתי, מערכת יחסים נדירה בין אדם לבעלי חיים שהרגישה כל כך על-זמנית- שהייתי חייב לנסות לתפוס את זה במדיום על זמני- פילם
טכני
צולם עם מצלמת פורמט בינוני פנטקס
Pentax 67ii, SMC 105 2.4. hp5 PLUS 400, Developed by Panda Labs, Scanned by me with an Epson v850
Media Requests
- Feel free to quote and publish the photos in your online publication (please credit & link back to the original).
- DOWNLOAD High-res press images and FULL TEXT at this dropbox link. (Specific Terms of Use can be found here.)
- Commercial requests and Interview requests: Ronengoldman@gmail.com